סרטו של ריוטה נקאנו, עם השם המוזר הזה, הואנציג יפן לאוסקר 2018. זהו סרט ארוך עם מספר עלילות של אמהות ובנות השזורות זו בזו. יש בו רגעים מרגשים ונפלאים, ויש בו תהפוכות מפתיעות בעלילה. אבל יש בו בעיקר הצצה ליפן האחרת –יפן של חיי היום יום, יפן שמחוץ לטוקיו.
סרטו של ריוטה נקאנו, עם השם המוזר הזה, הואנציג יפן לאוסקר 2018. זהו סרט ארוך עם מספר עלילות של אמהות ובנות השזורות זו בזו. יש בו רגעים מרגשים ונפלאים, ויש בו תהפוכות מפתיעות בעלילה. אבל יש בו בעיקר הצצה ליפן האחרת –יפן של חיי היום יום, יפן שמחוץ לטוקיו. במשך שנים רבות ביקרנו עשרות פעמים ביפן. והסרט הזה האיר והזכיר לנו מנהגים עתיקים ומעשים שלפעמים נראים לתיירים קצת מוזרים. דברים אלה מתרחשים שם גם בימינו, ונותנים קסם מיוחד לכל ביקור ביפן.
בית המרחץ הציבורי Sento
עלילת הסרט מתחילה וגם נגמרת בבית מרחץ ציבורי קטן, בעיירה יפנית קטנה. רחצה בבית מרחץ כזה הוא פריט חוויתי מומלץ ביותר בכל ביקור ביפן. יש ביפן אלפי בתי מרחץ כאלה, שהם זכר לימים שלא היו בבתים מים זורמים. גם בטוקיו יש עדיין מעל 1,000 בתי מרחץ ציבוריים, חלקם אפילו פתוחים 24 שעות והם מהווים לפעמים פתרון לשנת לילה חינם, לתייר צעיר.
תחום המחירים של ביקור בבית מרחץ הוא בין 2$ ועד 20$. בית המרחץ שבסרט הוא מהסוג הזול, ואנחנו גם ביקרנו בבתי מרחץ מפוארים בהרבה. אבל המנהגים וסדר ההתרחשויות בכל ביקור הם זהים.
הכניסה לבית המרחץ דורשת להתפשט לגמרי, ולהשאיר את הבגדים בסלסלה או בתא. בשלב זה מבקרים שיש עליהם קעקועים עלולים להתבקש לעזוב את המקום. היפנים ממש לא אוהבים קעקועים.
השלב הבא של הביקור הוא התנקות יסודית באחת מתחנות הרחצה שבמקום. כל תחנה כוללת שרפרף שהישיבה עליו מותאמת לגובה הנמוך שהברזים יוצאים מהקיר. כאשר המצלמה סוקרת את החלק הזה של בית המרחץ בסרט תראו את הברזים הנמוכים, את השרפרפים ואת דליי הפלסטיק שבהם משתמשים כדי להתרחץ היטב. במרחצאות מודרניים יותר יש גם ראש מקלחת מחובר לצינור גמיש, שמקל קצת על ההתרחצות.
רק אחרי שהמבקר/ת ממש נקיים מותר להמשיך לחלק השני שהוא אמבטיות עמוקות עם מים בדרגות חום שונות. זה לגמרי בסדר להצטרף לאמבט שכבר נמצאים בו רוחצים אחרים, אבל צריך להיכנס בעדינות מבלי להתיז על השכנים. פריט חשוב נוסף הוא מגבת קטנה שבה משתמשים לאחר המקלחת, אבל היא לא אמורה לגעת במים של האמבט. לדרישה זו יש שני פתרונות: לקפל את המגבת ולהשאיר אותה על שולי האמבט, או לקפל אותה ולשים אותה על הראש. לא נהוג ליצור קשר עין או לנסות לשוחח עם השותפים באמבט, אבל אם באים עם חברים – מותר לדבר בשקט ובנימוס.
כאשר שוהים במלון יפני מסורתי, הנקרא 'ריו קאן', אפשר לקבל את חדר הרחצה הציבורי שבמלון לשימוש משפחתי, ואז יכולה כל המשפחה ליהנות מרחצה וטבילה ביחד. במרחצאות הציבוריים יש הפרדה בין גברים לנשים. אבל בסצנה בסרט, שבה משתמשים בני המשפחה עצמם במתקנים – רואים את כולם יחד באמבטיה.
גילויי חיבה בין מבוגרים לילדים
ביפן לא מנשקים את הילדים. בכל הקטעים הנוגעים ללב הרבים שבסרט, שכבר יש קשר פיזי בין מבוגר לילד, ומבחינת הצופים המערביים היה בהחלט מקום לנשיקה על הלחי – הנשיקה הזו לא מגיעה. הקשר מתחיל ומסתיים בחיבוק.
שתי ארוחות "שאבו שאבו"
למרות המספר הגדול של מסעדות בישראל, שאומרות על עצמן שהן מגישות אוכל יפני יש עדיין הרבה מנהגי אכילה יפניים שעוד לא הגיעו לכאן. ביפן לא מערבבים סושי עם טמפורה, ולכל אחד מהם יש מסעדות שמתמחות בהם בלבד. וכך גם בשאר המאכלים עם השמות היפניים, שמוגשים אצלנו בצורות המעוררות חלחלה אצל מבקרים מיפן.
בסרט מוצגת ארוחת "שאבו שאבו" פעמיים, בצורה די מפורטת. ביפן זוהי ארוחה משפחתית שבה ניצב באמצע השולחן סיר על מקור חום. בסיר מתבשלים מיני ירקות היוצרים מרק טעים. כשהמרק מוכן – לוקחים הסועדים, במקלות האכילה שלהם, פרוסות בשר דקיקות וטובלים אותן במרק. השם "שאבו שאבו" מוסבר בצליל של שיקשוק פרוסת הבשר במרק. הבשר מתבשל במהירות, ולפעמים לוקחים אותו ישר לפה, ולפעמים מניחים אותו בדרך לפה על אורז בקערית קטנה.
"שאבו שאבו" נחשבת ארוחה יקרה וחגיגית, כי נתחי הבשר המתאימים ביותר לבישול קצר כזה הם מבקר קובה, שהוא היקר ביותר. הגשתה דווקא בבוקר ודווקא בבית, היא אחד משיאי העלילה של הסרט.
ועוד כמה ארוחות ומאכלים
ריוטה נקאנו אוהב אוכל. מלבד שתי ארוחות ה-"שאבו שאבו" אפשר לראות בסרט שתי ארוחות של סרטן העכביש הצבעוני, סעודה של דג שלם מאודה וכמה ארוחות בוקר. רואים שזה אוכל אמיתי, ושהשחקנים ממש נהנים לאכול אותו. ויש גם ביקור קצר במאפייה כפרית קטנה שבה עובדת גיבורת הסרט לפני שהיא מחליטה להרתיח מחדש את מי האמבט בבית המרחץ המשפחתי שלה.
לצפייה בטריילר מתורגם לעברית: הקליקו כאן
הסרט מוצג בארץ בהפצת קולנוע חדש בע"מ
החל מתאריך 5 ביולי 2018 בסינמטק תל אביב, קולנוע כוכב רמת השרון ובכל רחבי הארץ.
Comentários